הרה" ר' חיים דוד הויזמן ז"ל

הרה"ח ר' חיים דוד בהרה"ח ר' שמעון הויזמן ז"ל

ט"ו אלול תשי"ט

לזכר יהודי סארני הי"ד

כמה חסידי סט"ק מעיר סארני שנספו בשואה האיומה ביום י"ד-ט"ו אלול תש"ב.

הרה"ח ר' אהרן קונדא הי"ד, מראשי החסידים.

ר' בנימין קאנטרוביץ

הרה"ח ר' פסח בורקו.

נספח למאמר הראשון

בקשר למאמר הראשון שנכתב כאן על הרה"ח המפורסם ר' חיים מנדל קוסטרומצקי ז"ל, שנהרג ע"י בליעל בעיר העתיקה ונקבר בתוך העיר. הנני מציג לפני קוראי הבלוג תמונות נדירות מפינוי קברי חללי עיר העתיקה. 48 יהודים נקברו באופן ארעי בחצר בבתי מחסה עד יעבור זעם. אך מששלטו הירדנים על העיר לא הרשו לפנות את המתים ונותרו על מקומם עד 1967, אז פונו והובאו לקבורה (קבר אחים) בהר הזיתים.

הרה"ח ר' דוד ארי' בהרה"ח ר' אשר הויזמן ז"ל

ר' דוד ארי' נולד בירושלים ת"ו בי"א תמוז תרפ"ז לאביו הרה"ח ר' אשר הויזמן בהרה"ח ר' יוסף שאול, הוא אשר שימש בביהכנ"ס 'בית ישראל' דחסידי קרלין בירושלים יותר מחמישים שנה. ולאמו מרת חוה פעריל בת הרה"ח ר' דוד ליב לאבל ז"ל, מגזע חסידים גאונים וצדיקים.

למד בעץ חיים בצעירותו וכאשר נתגדל למד מלאכת השחיטה ובדיקה. בשנת תשי"ד היגר לאמעריקא, לעיר וויליאמסבורג שם מקום בית רבו החביב הרה"צ ר' יוחנן מסטולין-קרלין זצ"ל. זכה לשמשו בקודש לפני ולפנים. בפעם הראשון שראהו רבינו לבוש בעקישע וחבוש שטריימל ירושלמי אוטנטי, התבטא רבינו "אזוי דארף א חסידישע יונגערמאן גיין אהנגיטאהן"!

בשבת ה'אויפרוף' של האדמו"ר רבי חי יצחק מרחמיסטריווקא שליט"א, שהתקיים בבית מדרש דחסידי קרלין ברחוב ראדני בווילאמסבורג, דיבר רבינו זיע"א מענין מעלת השטריימל, ובתוך הדברים אמר "דוד הויזמן גייט א ירושליימער שטריימעל".

על אף שהתגורר רבינו באמעריקא כמה שנים,  לא נהג אף אחד מהחסידים לרשום את דיבוריו הק' ומאמריו שאמר לעת מצוא, עד שבא ר' דוד ארי', והחל לרשום לעצמו מה ששמע מפ"ק, בדיוק רב. למען יעמוד ימים רבים, נהג לשלוח את הדיבורים הללו לאחיו ר' אהרן חיים ולשאר בני משפחתו. למותר לציין שמלבד רשימות ר' דוד ליב, לא נשאר כלום מכל מה שאמר רבינו בכל השנים שהתגורר בארה"ב - מתש"ט עד תשט"ז. 

רשימותיו אלו נדפסו בסוף קונטרס "כתבי קודש" בלי שם כותבם (!). אחיו הרה"ח ר' אהרן חיים ז"ל מירושלים הביאם  בספרו "דברי אהרן".

כמו כן, הנהיג ר' דוד ליב שילוו החסידים את הרבי מביהכנ"ס לביתו אחרי התפילה. עד אז לא נהגו בארה"ב ללוותו, ורק הגבאי הלך אתו, בניגוד למנהג חסידי ארה"ק שליוו את האדמו"ר מביהכנ"ס בקול רנה. העיד הרה"ח רבי ישראל דוב גולדהבר שליט"א שהרבה דברים מיוחדים נשמעו מאת רבינו זצ"ל בעת שליווהו החסידים לביתו.

 פעם ב"יאהרצייט טיש" של אחרון של פסח ביקש רבינו מהמסובים שיזכירו את שמות של החסידים שכבר שחל"ח. כל החסידים הזכירו את מי שעלה במחשבתם. בחג השבועות חלם ר' דוד ארי' שעמיתו מירושלים ר' משה שלום שור ז"ל, שהלך לעולמו באותה שנה, בא אליו בחלום הלילה בקובלנא מדוע לא הזכירו אצל רבינו ובקשתו בפיו שבטיש של שבועות כן יזכיריהו. כאשר סיפר ר' דוד ליב את הנעשה אל רבינו אמר "אה, משה שלום! דער ערשטע טויזינטער"! (כי הוא נדב את הסכום הראשון למען הרמת השוהל החדש בירושלים דמתקרי היכל רבינו יוחנן) [וזה הזכות עמד לו לרדת להאי עלמא ולבקש טובה]. עם הסתלקותו של רבינו ז"ל בכ"א כסליו תשט"ז, קיימו את פקודת רבינו שרק בני ארץ ישראל יתעסקו בסדר הטהרה, ור' דוד ארי' זכה להיות מן הנמנים.

בראשית ימי מגורו בניו יורק שימש כשו"ב בעיר ניו יורק. נבחן אצל הגאון רבי יוסף אליהו הענקין ז"ל שנדהם מבקיאותו בהלכות שו"ב שביו"ד, וידע כל דברי המחבר והש"ך והט"ז כלשונם. הגרי"א הענקין ציווה עליו להיבחן אצל עוד מגדולי ההוראה כדי להראות להם בקיאותו של אברך ירושלמי.

אחרי תקופה, הפסיק לשמש כשו"ב ופתח איטליז בשכונת פלטבוש, ונהנה מיגיע כפיו. בחנותו זה עשה חסד עם הרבה נצרכים ומרי נפש. את מנהגי והליכי משפחתו לא עזב וחינך את ביתו במנהגי ירושלים ובנוסח העתיק של חסידי קרלין בסגנון ההויזמנאי. נלב"ע ביום כ"ז מנחם אב תשל"ח ונטמן בהר המנוחות סמוך לאביו ז"ל ושאר בני משפ' הויזמן. השאיר אחריו ברכה בנים ובנות, נכדים ונינים ההולכים בדרכיו, דרך ישראל סבא.

הרה"ח המופלג ר' נחום מרדכי שו"ב טויב בהרה"ח ר' משה דוב ז"ל

כ"ב מנחם אב תרצ"ט

[

הרה"ח ר' נחום מרדכי לימין מרן הקרלינר זי"ע

פרי ישע אהרן קל"ב, סעיף "למד"]

            הרה"ח ר' נחום שו"ב בלאהישין בן הרה"ח ר' משה דוב טויב, נולד בהאלויסק בחודש תמוז תרכ"ה, מחשובי ופארי עדת חסידי קרלין, מופלג בתורה ומצוות ובמעשים טובים, ובמיוחד במצוות הכנסת אורחים. סיפר הרה"ח ר' משה "חיים דוד'ס" הויזמן ז"ל שכשהיה רבינו הק' מקרלין זי"ע בטבריא הפקיר את ביתו עבור האורחים מאנ"ש, וכן עבור שאר אורחים שבאו למרחצאות של חמי טבריא, להנאותם שיהא להם מנוח לכף רגלם וגם מקום ללון, והוא וב"ב הלכו ללון אצל שכניו.

רבינו אור ישראל זי"ע אמר אליו: שיראה להזהר במצוה אחת, כדרך שאמרו חז"ל אבוך במאי זהיר טפי, ואמר אליו כי לדעתו טוב יותר הכנסת אורחים, כי כל המצוות קשה מאד לעשותם בלי פניות, אבל בהכנסת אורחים מצינו שהאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני וכו', אם כן משמע שדבר זה מותר אפילו עם פניה. (ברכת אהרן עמוד קמ"ו ט"ב)

הוא אשר ליוה את רבינו מקרלין ביחד עם הגה"ח ר' חיים מענדל בעת מעמד המפואר הנחת אבן הפינה של ישיבת חכמי לובלין בל"ג בעומר תרפ"ד. גם הביא עמו כמה ניגונים לאר"י, לזמר מנוחה ושמחה, מה ידידות, יום שבתון (גם חמדת הימים המיוחס להרה"צ ר' חיים חייקל מאמדור זי"ע), ועד היום שרים את השיר הבן יקיר לי אפרים, בנעימות יתירה. [הערת הכותב: עם פטירת הרה"ח ר' אהרן הויזמן ז"ל ה' תשרי דהאי שתא, מסתמן שתם השירה הזאת של הבן יקיר לי, מי שיודע אחרת, שיודיעני. ושמעתי ושש לבי].

נלב"ע ביום כ"ב מנחם אב תרצ"ט, ומנו"כ בעיה"ק טבריא. כשהגיע לירושלים הבשורה הקשה מפטירתו, הסתובב רבינו מקרלין זי"ע בחצר ביהמ"ד בעיר העתיקה אנה ואנה כשלש רבעי שעה, אחוז במחשבות עמוקות וכאב על הבשורה. (מפי הרה"ח ר' משה הכהן זלאטיפולר שליט"א, שמשפחתו התגוררו בחצר ביהמ"ד, וסיפר הנ"ל שאז ציוו בביתו לדבר בשקט יען כי הרבי מסתובב בחצר ולא להפריעו. והוא הכיר את ר' נחום מרדכי שו"ב, ואמר שהיה בעל צורה נהדרת ויפה תואר), ורבינו נכנס לחדרו ולא קיבל אנשים אצלו שלשה ימים. [ע"כ מספר פי"א].

יותר ממה שכתוב כאן היה ר' נחום מרדכי ז"ל. אין די באר את רם מעלתו וגודל אישיותו. לכן הנה קישורים עם פרטים נוספים.

השאיר אחריו בת אחת שנולדה מברכת הטשארקובער זי"ע וכדלהלן.

דבא"ש

קובאו"י

יהא זכרו ברוך.

הרה"ח ר' אברהם בהרה"ח ר' יהודה הכהן בלעסאווסקי ז"ל

ר' אברהם בלעסאווסקי, הידוע בכינוי "אברהם דער כהן" היה נצר למשפחה סטולינאית מדור דור ומקורם (וכמו"כ מקור שם המשפחה) מעיר בליז'וב. נולד בשנת תרנ"א באיזור פינסק, היגר לאמעריקה בשנת תרע"ג, והתיישב בוויליאמסבורג.

עם הופעתו של מרן אדמו"ר הרה"צ ר' יעקב חיים מסטולין-קארלין זצ"ל על אדמת אמעריקה התקשר אליו ר' אברהם בכל נימי נפשו ורבינו היה משלח אותו אל העמוד תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. קולו הערב היתה למופת והיה שואג כארי בקול נעים וחזק ומתוק לכל שומעיו וכולם היו נרגשים מאד ומתלהבים מנועם תפילותיו הערבים לחיך, מתוקים לפה ובשומים לאוזן.

גם ניהל שנים רבות את ה"אגודת אנשי מעמד-בית וועד לחכמים" שבניו יארק ובאגרות קודש מהר"צ מרן אדמו"ר מליובאוויץ זצ"ל ישנם שני אגרות אליו בענין זה.

שבק חל"ח כ' מנחם אב שנת תשל"ה.

השאיר אחריו ברכה דורות ישרים ומבורכים, חסידים יראים ושלמים ההולכים בעקבותיו בדרך החסידות.

מי שיכול להוסיף מידע עליו לשמו ולזכרו הטהור יפנה ל:
stoliners.usa@gmail.com
ויתקבל בתשואת חן.

הרה"ח ר' יצחק ארי' לייב ב"ר מאיר טורקעניץ ז"ל

י"ד מנחם-אב תשנ"ג

לזכרו של הרב משה מרדכי ב"ר יהושע וויידמאן ז"ל

   ער"ח מנחם אב חל היאהרצייט של הר"ר משה מרדכי ב"ר יהושע וויידמאן. ר' משה מרדכי נולד בעיר דרוהוביץ שבגליצי' למשפחה מחסידי טשורטקוב. כשפרצה המלחמה הסתיר א"ע עד יעבור זעם.
    בתום הפרעות נדד לגרמני' ושם נשא את בת הרה"ח ר' שלמה'קה גייער ז"ל, בן הרה"ח ר' יעקב יוס'ל גייער, חתן הרה"ח המופלג ר' אהרן פייוויל קאלאדני ז"ל מסטולין.
    רמ"מ היה ידוע על טוב ורוחב ליבו וצהלתו בפניו. הוא הכניס את חמיו וחמותיו החשובים לתוך ביתו מיד אחרי חתונתו ושם היה ביתם משך כ27 שנים עד יומם האחרון, ויצא ידי חובת כיבוד חמיו באופן יוצא מן הכלל. ההערצה שלו להורי נוות ביתו הייתה למופת וזה השפיע רושם כביר על צאצאיו. ר' שלמ'קה מצידו הפיח את החיות וחמימות הסטולינאית לתוך נכדיו והיה מספר להם מדור הישן ומעובדות רבותינו הקוה"ט.

   לימים הקים בנו של ר' משה מרדכי את ביהמ"ד תפארת יעקב חיים של חסידי סטולין-קרלין בעיר מונסי ואת היכל השוהל תרם לשמו ולזכרו הטוב של אביו היקר. מקום קדוש זו נהפך ברבות הימים למקום תורה ותפילה מפורסמת ועל ידיה נתרומם קרן התורה והחסידות.

יהא זכרו ברוך

הנני מבקש מכל אשר יבקר בהיכל האתר הזה, להוסיף סיפורים ו/או פרטים על זקני החסידים המופיעים כאן.

רבי אהרן ישעיה שפירא זצ״ל

מימין לשמאל: ?, הרה"ג ר' ירוחם ליבאביץ' זצ"ל, הרה"ג ר' אהרן ישעי' שפירא ז"ל

 נולד בפינסק לאביו הרה״ח רבי יעקב יצחק בהרה״ח רבי אריה ליב

 מטריאנובקה ז״ל, שהי' מהמקושרים לרבוה״ק מקארלין־סטאלין זיע״א, ומרן

 אדמו׳׳ר הזקן זיע׳׳א בעת ביקורו בטריאנובקה היה מתאכסן בבית זקינו רבי

 אריה ליב ז׳׳ל.

 מנעוריו שקד באהלי־תורה ונודע בגדלותו בתורה ויראה, למד בישיבת מיר

 והיה יד־ימינו של המשגיח רבי ירוחם זצ״ל, משם נסע ברשותם של רבותיו

 במיר, ללמוד תודה, למשך שלש שנים, מפי הגאון רבי שמעון שקאפ זצ״ל,

 שעד מהרה זכה להיות מתלמידיו המובהקים, ובהיותו קולט היטב תורתו של

 רבו, מסר לו רבי שמעון זצ״ל כתיבת ספרו הגדול ״שערי יושר״, ופעמים

 מביא רבו מחידושי תלמידו ״החו״ב מ׳ אהרן ישעי׳ מפינסק״, וכך כותב

 רבי שמעון זצ״ל בהקדמתו:״״ואפריון נמטיה להבחור הנעלה חו״ב מר אהרן

 ישעי׳ נ״י, אשר עבד עבודה תמה להעתיק אח הכתב־יד בכתב נקי כיד ה׳

 הטובה עליו, ולא היה קורא בו כקורא להגיה — ויגע ושנן כל ענין היטב

 עם בני גילו..״.

 לאחר חזרתו לישיבת מיר פנה אליו הגאון רבי ברוך בער מקאמיניץ זצ״ל

 שיבוא אליו לסדר את כתבי חידושיו וספרו ״ברכת שמואל״, אך ראשי ישיבת

 מיר הניאוהו מכך.

 בשנת תש״א ניצל מגיא ההריגה והיגר לארה״ב, ונתקבל כר״מ בישיבת

 ״תורה ודעת״ ושם הרביץ תורה למעלה מארבעים שנה. השאיר אחריו ברכה

 חידושים על מספר מסכתות.

 היה ממקושרי רבוה״ק זיע״א. זכה להסתופף בצל מרן אדמו״ר אור ישראל

 מסטאלין זיע״א, ובשבתו בארה״ב זכה להיוח ממקורבי מרן אדמו״ר הרי״ח

 מסטאלין זיע״א ומרן אדמו״ר הר״י מסטאלין־קארלין זיע״א. היה מסור בלו״נ

 לחצר הקודש ועשה רבות להרמת קרנם של מוסדות הקודש של

 קארלין־סטאלין בארה״ב. נלב״ע כ״ה סיון תשמ״א.
להלן אנו מצטטים ממש"כ בירחון "הפרדס" לאחר פטירתו:

בשב״ק פ׳ שלח, הלך לעולמו לאחר מחלה

 קשה, אחד מגדולי מרביצי התורה, הרב הגאון

 המובהק, שמו נודע בשערי הישיבות, ר׳

 אהרן ישעי׳ שאפירא ז״ל מגדולי תלמידי רבי

 שמעון שקאפ זצ״ל ואחד מן המיוחדים של

 ראשי הישיבות בישיבת תורה ודעת.

 פטירתו עוררה אבל כבד ויגון והידיעה על

 פטירתו התפשטה במהירות בכל רחבי העיר

 ובעיקר בין כותלי הישבות שהנפטר הי׳

 ידוע בגלל גדלותו בתורה ובגלל מידותיו

 האציליות.

 אבדה גדולה איבדה יהדות התודה באמריקה

 ששיכלה את אחד מגדולי ת״ח, אחד מראשי

 התורה שישב כל שנות חייו, מילדותו ועד יומו

 האחרון, על התורה, מימות שבתו בישיבת

 גרודנא בצלו של הגאון ר׳ שמעון שקאפ זצ״ל

 אח״כ בהיותו אחד ממצוייני תלמידי ישיבת

 מיר ואח״כ באמריקה עת הרביץ תורה לאלפים

 בהגדת שיעורים בישיבה תורה ודעת׳ ששימש

 בה אחד מראשי הישיבות ושהי׳ חביב על כל

 אחד שבא אתו במגע אישי, וביחוד למאות

 התלמידים הרבים שהקשיבו לשיעורים שהיו 

תמיד מצטיינים בבהירות. בישרות הסברא ובעמקות נפלאה. נלקח מאתנו אהד מן המיוחדים של אנשי התורה, ונושאי דגלה. גדול הי׳ בתורה וגדול הי׳ במידות איש
 נעים, יעלת חן, אנין־הדעת וטוב הלב, אשיות קוסמת רבת הגוונין שכבשה את הלבבות.
 בהלווי׳ שהתקיימה למחרת ביום א׳ מבית המדרש של ״תודה ודעת״ השתתפו יותר משני אלפים איש שבאו מקרוב ומרחוק לחלוק לו את הכבוד האחרון.
 השאיר אחריו אשתו הרבנית בנו הרב ירוחם שאפירא וחמש בנות׳ בת אחת נשואה לאחד מצעירי גדולי תורה באמריקה׳ הרב חהאון ר׳ צבי שכטר. ראש הכולל של ישיבת רי״א.
 הספידוהו הרב ר׳ שמחה שעפס, הרב ר׳ אברהם פאם, הרב ר׳ אשר קצמאן. מחותנו הרב ר׳ מרדכי גיפטר, הרב ר׳ דוד ליפשיץ הרב ר׳  שניאור קוטלר, הרב ר׳ שמואל בירנבוים הרב ר׳ אלי׳ יורקנסקי, גיסו הרב
 ר׳ יהודא סתם, וחתנו הרב ר׳ ירוחם גיפטער, ובנו הרב ר׳ ירוחם שפירא.

מענין כיבוד זקני החסידים וגדולה תלמוד המביא לידי מעשה.

בספר ישע אהרן עמוד רכ"א:

בחתונת הרה"ק אדמו"ר הזקן מסאדיגורא עם בת רבינו הרבנית מרים'קע, היה המסדר קידושין הרה"ק צר' מרדכי'לע, רבה של פינסק. והחסיד המפורסם רבי שמעריל אלויסקער (מתלמידי הרא"ש מסטאלין) נתכבד לומר ברכה תחת החופה, ומרוב הדחק בלתי אפשרי היה להגיע למעמד החופה, ועל כי הוא היה נמוך קומה, העבירו אותו מעל ראשי הקהל.

ובס"ק רכ"א ציטט מא"מ (שליט"א) [ז"ל]. שמע מהזקנים ומהרה"ח ר' הירש ליב בראנדוויין מטבריא ז"ל.

הרה"ח ר' שמעריל אלויסקער היה מזקני החסידים ומגדולי תלמידי אביו הסב"ק הרא"ש מסטאלין זצ"ל, ראה ברכת אהרן מערכת תלמידי הרא"ש. ואמר א"מ (שליט"א) [ז"ל] שאצל רבינו היה ערך-גדול א עלטערע חסיד, ובשביל זה העריכו אצלנו כל השנים באופן מיוחד את החסידים הזקנים.

וראה בספר ילקוט דברי אהרן (דף קיא) באיגרת הק' של אדמו"ר האור ישראל מסטאלין לעיה"ק טבריא (אחר יו"ט תרנ"ה), וזל"ק: והעצה לזה שיהיו בדיבוק חברים מקשיבים לדברים היוצאים מליבות אנ"ש, הישישם החסידים שהסתופפו בצל אבותינו הקדושים נ"ע, וסללו להם דרך כבושה שילכו בה ואת המעשה אשר יעשו, הם יורו להם הדרך שילכו בה, וע"ז נאמר עשה לך רב וקנה לך חבר, והבא לטהר מסייעין אותו.

וכה כתב רבינו מקארלין זצ"ל אל הרה"ח ר' צבי מקריניק ז"ל: ב"ה כל טוב לכ' ידי"נ החסיד הישיש הנכבד מאד ר' יחיאל צבי מרגחיות שליט"א, אחדשה"ט באהבה, ראיתי האמור במכתבו הכתוב בידי האברכים החביבים שלנו, ועל כב' אתפלא מאד אחרי שזכה להכיר את כ"ק אבוה"ק זי"ע, מה לו עוד יותר ולמה הוא משפיל את עצמו עד בלי די, אדרבה עליו לראות ולעורר את האברכים היקרים להראות להם מה ששמע ונהנה מהקודש, כמו שראיתי מכתב כתוב מכ"ק אאמו"ר ז"ל לארצינו הק' שהזקנים יספרו להאברכים מה שראו ושמעו, ולפי הנראה ממילא מזה טובה גם להמספר.

וכה כתב הרה"ח ר' חיים מענדיל ז"ל במכתבו לעיה"ק ירושלים משנת תרפ"ז וז"ל: וכאשר אמר אדמו"ר הזקן זצללה"ה על הפסוק והייתם לי סגולה, איר זאלט מיר זיין א סגול וואס איז א סגול, איינס אונטערין אנדערין, ולשמוע תמיד לדברי החסידים הזקנים, וכאשר אמר אדמו"ר זצ"ל מנוחתו כבודו בפראנקפורט, די ערשטע זאך צובויגן זאך צו א עלטערין.

והרה"ח ר' מנשה הכהן ז"ל, כתב בפרטי-כל מחג הסוכות דשנת תרפ"ט, מקארלין: ראיתי המכתבים מירושלים מהזקנים (שנשלחו לאדמו"ר) ואמרתי לו (לאדמו"ר) די עלטערע האבין גאר איין אנדערע השגה וואס עלטער מיט א טאג איז דער שכל גרעסער, ע"כ דארף מען האבין התבטלות פאר איין עלטערין. ואמר לי אוודאי דארף אזוי זיין, כי זה בלי שום שאלה.

הרה"ח ר' ישראל בנימין גלויברמן ז"ל

הרה"ח ר' ישראל בנימין גלויברמן ז"ל

הרה"ח ר' ישראל בנימין בהרה"ח ר' יעקב יוסף הלוי מבליהוש, וחתן הרהגה"ח ר' יו"ו שמחה הרב מלהישין (מחוז פינסק סטאלין) בזו"ר, היה הגבאי בחצר הקודש בסטאלין כשישים שנה, ושימש ארבעה דורות אצל אדמו"רי סטאלין קארלין: בבית אדמו"ר הזקן שימש בתפקידו לעמוד על המשמר מסביב לרבינו הצעיר שמונה שנים, ומן הסתם אם היה "אין הויף" כבר שימש גם את אדמו"ר הזקן. לאחר הסתלקות רבינו הדרוהוביטשער נכנס ר' ישראל בנימין לשמש את רבינו האדמו"ר מרן אור ישראל מסטאלין זצ"ל, ושם היה ביתו, וניהל את חצה"ק בנאמנות ובעוז, והיה כותב כל המכתבי קודש בטוב טעם ודעת כפי שנדפסו בספרי הרה"ח ר' אהרן הויזמן ז"ל. ורבינו היה סומך עליו והיה עייל בלא בר. היה איש חשוב, בר אוריין ומלא בתורה וחסידות.

בטרם שנסתלק רבינו מסטאלין כתב הצוואה בחודש טבת, לכלל החסידים ולכל בני ביתו איך להתנהג, חתם על הצוואה הרה"ח ר' ישראל בנימין והעיד כי זה הוא כת"י רבינו הק' וציוה לנו לאשרה ולקיימה. בדרכו האחרונה לפריינקפורט נשאר רי"ב לשמור על חצה"ק, וביום ב' דר"ה בהסתלקות רבינו הי' נרגש מאד וחלחלה עבר בקרבו ולא היה יכול לטעום מאומה, ולא קידש על היין. לא ידעו ולא הבינו מה שקרה עמו אך לבו אמר לו הגם שלא ידע ולא ראה שום רמז. עד שהגיע הידיעה המרה במוצאי ראש השנה.

לאחר הסתלקות רבינו מסטאלין נתמנה ע"י החסידים לעמוד ולשרת לפני בנו האדמו"ר מקארלין ופעל הרבה להקים את חצר הקודש כפי צוואת רבינו שאמר אליו "איך וויל דוא זאלסט איהם שטיצין ברוחניות ובגשמיות", וכתב לעיה"ק ירושלים וצפת"ו, שכתבו וחתמו כתב מגידות עליו שהוא יהיה לראש ולנשיא על כל אנ"ש שי', אשר בו בחר ה' ושכן היה רצון אביו הק' זצ"ל.

בסוך שנת תרפ"ד עלה לירושלים ע"פ פקודת רבינו מקארלין וכותב עליו טובות: אליו תשמעון וכל אשר יאמר אליכם תשמעון, ותקדמו פניו בחיבה כיאות לו, אשר שימש בקודש לפני ולפנים זה כמה שנים והי' עייל בלא בר, ולקיים וראך ושמח לבך.

בל"ג בעומר תרפ"ט כותב אליו רבינו: ב"ה כי ראיתי שהוטב בריאותו, יחזק ה' כחו ועוד ינוב בשיבה טובה, כאשר הזכרתי אותו לטובה בהיותי במאלינוב, וזכות צדיק שזכה להכירו יעמוד לו להוושע בכל טוב.

כשרבינו הופיע בחורף שנת תרצ"ג בעיה"ק ירושלים עדיין זכה לראותו ושמח עמו, ובעת פרידתו ביקש ר' ישראל בנימין שיזכה להתראות בפעם הבא, ורבינו ענה לו "הלואי", (לעומת זה כשדיבר הרה"ח ר' מאטיל סופר ואמר לרבינו "הלואי", אמר אליו רבינו: יא יא מיר וועלין אייך טרעפין דעם קומען-דיגין מאהל אויך). כך היה ונסתלק זקן ושבע ימים בחודש השלישי הוא חודש סיון בשלשה ועשרים בו בשנת תרצ"ו. כפי שמסר בעצמו הי' בן צ"ו שנים על פי חשבונו שנולד בשנת ת"ר, ואת השנים שהסתיר לא ידוע. בנו אחד אמר שהיה בן מאה ותשע, וכפי הנראה נפלט פעם מפיו שהיה ילד קטן בעת חתונת הרה"ק מסאדיגורא עם בת האדמו"ר הזקן בשנת תקצ"ד. וגם סיפר להרה"ח ר' אהרן לעווינטאהל שהכיר את זקנו ר' אהרן סג"ל, שהיה בחתונה הזאת בקארלין ושמע אותו שהי' סופר ספירת העומר בדחילו ורחימו. והרי סיפן שנולד לפני שנת ת"ר. ובעצמו סיפר פעם שבשנת תרכ"ה הי' לו בת שהגיעה לפרקה ודיבר עם רבינו הזקן על אודות נכבדות.

בנו אחד הי' יוחנן בר-זכאי, הוציא לאור ספרי זכרון על העיר סטאלין והסביבה, בתו אחת היתה אשת הר"ר שלום שמש (קריצר) וגם היה לו בנים ובנות משני זיווגים.

גם כתב ר' ישראל בנימין סיפורים רבים על הגליון למען יעמדו ימים רבים. מנו"כ במרומי הר הזיתים.

יהא זכרו ברוך

ט"ו סיון תרע"ו

 הרה"ח ר' יצחק "איטשע"  ב"ר אהרן דוד אייזילמאן ז"ל מפלוטניצא

עלה ארצה בשנת תרמ"ה והיה משמש בביהכנ"ס "בית אהרן" דחסידי קרלין בעיר העתיקה רבות בשנים, ועשה מלאכתו באמונה.

בקונטרס "חסידי קרלין בירושלים" כתוב:

 הרה"ח ר' יצחק "איטשה"  ב"ר אהרן דוד אייזילמאן ז"ל מפלוטניצא

עלה ארצה בשנת תרמ"ה והיה משמש בביהכנ"ס "בית אהרן" דחסידי קרלין בעיר העתיקה רבות בשנים, ועשה מלאכתו באמונה.

בקונטרס "חסידי קרלין בירושלים" כתוב:

מסופר שבשנת תרס"ד כשהרחיבו את הביהכנ"ס לארכה ולגבהה, ועשו אז שלשה חלונות בכותל המזרחי מעל לארון הקודש – בלא רשות מהשכן הקרוב השוכן מעבר הכותל, ומילאו את חלל החלונות בלבנים כדי שלא יהא ניכר, ור' איטשה הי' בא ראשון לביהכנ"ס לכבד את הבית, ולאמר תיקון חצות ושערי ציון כדרכו. וביום מן הימים עלה למעלה ופרץ את סתימתה ופתח את החלונות, ואח"כ הי' דין תורה עם השכן, ויצא הפסק שתמורת פתיחת החלונות מותר להשכן לבנות ליד הקיר בית ועליה עד לחלונות ביהכנ"ס ולהשתמש בהכותל כאדם העושה בתוך שלו.

וזה תוכן הפסק:

להיות כי ברחוב הנקרא מצלאח נגד החצר אשר קורים אותו "ווארשווער" יש חצר אחד אשר הוא להישיש המנוח ר' שמואל שייב ז"ל והחצר הזה יש בו ביהכנ"ס לחסידי קרלין יצ"ו אשר הקדישו הרש"ש ז"ל בחייו והניח אפוטרופסים על החצר וביהכנ"ס הנז' הרה"ג ר' חיים זאנענפעלד נ"י, והר"ר דוד בידערמאן נ"י, הר"ר אלעזר שפירא נ"י, הר"ר מענדיל רובין נ"י, הר"ר יעקב בלומענטאהל נ"י, הר"ר מאיר אדלער נ"י, הר"ר אשר קאלמאנאוו נ"י, הר"ר אהרן משה שפירא נ"י כמבואר יוצא בשטר האפטרופסות אשר בידם.

ואחורי הביהכנ"ס הנז' יש חלקת שדה השייכה לבהמ"ד "דורש ציון יב"ץ", הנה עתה פתחו הר' הג' האפטרופסים הנ"ל בבהכנ"ס הנז' ג' חלונות גבוהות בהכותל אשר היא על חלקת השדה לבהמ"ד הנ"ל, ועמד הרה"ג כמוהר"ר רחמים יוסף חיים מפראג נ"י מנהל ביהמ"ד הנז' ומחה בידם עפ"י דין תוה"ק ועברו דין ודברים בין מע' הר' הג' רי"ח טוב נ"י ובין הרבנים הג' האפטרופסים ע"ז, ובין כה וכה עמדו מתוכם ביניהם ופייסו להרב רי"ח נ"י, שיהיו פתוחות החלונות עפ"י תנאים הללו העשויים כתנאי בני גוב"ר, וזה יצא ראשונה שכל עת וזמן שירצה הרב רי"ח נ"י וב"ך לבנות בתים שראשי גגותיהם יגעו עד החלונות הנז' ולא יותר, הרשות בידו, ואין להם להרבנים האפטרופסים וב"ך שום טענת חזקה עד החלונות הנז', וע"י השני שאין להם רשות להוסיף עוד שום חלון אפי' קטן, יבוא הג' שאם אחר יעבור איזה זמן ח"ו יתבטל הבהכנ"ס הנז' חייבים הרבנים הנז' וב"ך לסתום הג' חלונות הנז"ל תו"מ ב"ואוא"ד כו"ע!

ואת רבע שבעד הט"ה הזה נתנו הרבנים האפו' הנז' להר' רי"ח יצ"ו הנז' וב"ך בכח המסור בידם רשות לבנות אחורי כותל הנז' בתים ועליות כנז' ולסמוך ולהשתמש בהכותל הנז' כהאדם העושה בתוך שלו חינם אין כסף כי אדעתא דהכי נתפייס להניח הג' חלונות הנז' פתוחות כנז', כ"ז נעשה בפ"ע הח"מ.

וקנינו מיד כאו"א בפ"ע קגו"ש במדל"ב מך כתקחז"ל וקבלו הפסק המקים ומאשר שעד והכל דלא וכו', ודלא וכו' באופן היותר מועיל, וע"ד אמון באו הנקובים הנ"ל היינו הר' האפוטרופסים מהעיזבון המנוח הרש"ש ז"ל ומנהלי ביהמ"ד "דורש ציון" בח"י ממש לאשר ולקיים ככל הכתוב לעיל היום יום ה' זיין אלול תרס"ד פעיה"ק ירושלים תובב"א.

נאם דוד צבי שלמה בההצה"ק אלעזר מנחם זצוקללה"ה נאם יוסף חיים זאנענפעלד נאם יוסף חיים בהגר"י מפראג ז"ל נאם אלעזר שפירא נאם יעקב במז"ל בלומענטאל נאם מנהל הבהמ"ד דורש ציון נאם מנחם מנדל ראבין נאם אשר קאלמאנאוו נאם אהרן משה שפירא נאם מאיר אדלער.

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתו לקדמנא הני תרי שלוחא דבי דינא מו"ה נפתלי ומו"ה משה יוסף והעידו על חתימת ידי הרבנים הנ"ל ושהמה קבלו בקגא"ס מהרבנים הנז'.

אישרנו וקיימנוהו כדחזי – ובעה"ח יום ד' זך אלול תרס"ד לפ"ק,

פה עיה"ק ירושלים תובב"א.

נאם ליפמאן דוד במהר"י ז"ל דומ"צ דפה

נאם יוסף יהודה בר"ד הלוי ז"ל

ונאם אברהם בלא"א מו"ה דוד הכהן ז"ל

(מקום החותם, בד"צ מעדת האשכנזים חסידים ירושת"ו)

בשנת תרנ"ג נשלח ע"י אנ"ש מירושלים לסטאלין, ונאסף עבורו ע"ח דמי השמשות ששה נפליון זהב, ונתנו שלשה נפ' לידו להוצאת הנסיעה, וג' נפ' לזוגתו עבור הוצאת הבית, ובמקומו התנדבו הני תרי אחים ורעים הרה"ח ר' אהרן הלוי לעוינטאל והרה"ח ר' משה יוסף הלטובסקי, לשמש את הביהכנ"ס ולנקות את הרצפה במו ידיהם ובכחות עצמם.

הוא הי' אז הראשון שנסע בתקופה ההיא להסתופף בצל רבינו בסטאלין, כי כבר עברו עשר שנים מחתונת רבינו זצ"ל, ומפאת הדחקות והעניות לא הי' לאל ידם להוצאת הדרך, וע"כ גמרו אומר לשלוח אותו בדרך זו, וכשחזר משם היתה השמחה בין האנ"ש רבה מאד אין לשער, וקבלו את פניו בשמחה עצומה.

הוא היה חסיד נלהב ובעל מזג חם, פעם אחת הוציא מפיו ר' אלתר (מוכתר) וורשבסקי, דברי נאצה כלפי אנ"ש וקרא עליהם: קארלינער שווענץ, ור' איטשה גער בו בנזיפה וצעק עליו בזעם, זה הי' בחתונת הרה"ח ר' לייב גרוסמן בהרה"ח ר' יצחק דוד מקומפולינג עם בת הרה"ח ר' שמעון מחברון, ואולם ר' שמעון עצמו בעל השמחה ענה לעומתו בדברים רכים, ועלה על השלחן והכריז: יהי רצון שאזכה אני ובני ובני בני עד ביאת המשיח, שנלך בדרכי החסידות ונהיה מדובקים וקשורים לרבותניו הק' מקארלין-וסטאלין, און מיר זאלין זיין קארלינר שווענץ!...

הרה"ח ר' איטשה נפטר ביום ו' עש"ק ט"ו סיון שנת תרע"ו בן שבעים שנה, ובעת הלויתו אמר עליו הרה"צ ר' דוד בידרמן – שהי' מקרבו מאד בחיים חיותו – שבודאי כבר יקבל שבת עם כ"ק האדמו"ר הזקן, - דבר שיש להתקנא בו.

הניח בנים ובנות, ביניהם הרה"ח ר' שמעון לדרמן.

יהא זכרו ברוך. 

תמונת  בית הכנסת בית אהרן

בירושלים העתיקה זנו"נ בשנת תרמ"ט

תיאורו של בית הכנסת

בצד שמאל של התמונה אנו רואים את קיר המערבי, בשני קומות של חלונות שקופים, שנתחדש בשנת תר"ף לאחר השלג הגדול בירושלים, בימין ביהכנ"ס נמצא העזרת נשים בקומה העליונה שנבנתה בשנת תרס"ד כשהגדילו והרחיבו לגבהה ולארכה, כאמור לעיל, ולצידה נמצאת הארובה של תנור בית החורף.

מצד ימין אנו רואים את החדרים שהתאכסנו בהם רבותינו הק' כשעלו לבקר בירושלים, ופרוזדור צדדי היה המעבר מביהכנ"ס לחדרים אלו.

עוד עליו:

 https://sites.google.com/site/yronorgad/yron

ט"ז סיון, יארצייט של הרה"ח ר' בנימין ר' שבתי'ס

הרה"ח ר' בנימין רבינוביץ מהורודנא בן הרה"ח ר' שבתי אבד"ק הורודוק (בעמח"ס עמק שוה, תלמיד הרה"ק ר' מרדכי מליעכאוויטש, והרה"ג ר' עקיבא איגר מינוהו למלמד לבניו וגם שלח על ידו קוויטל עם פדיון להרה"ק מליעכאוויטש וכתב עליו "מהפרי ניכר האילן", כי ר' שבתי היה איש קדוש ובעל מדריגה).

ר' בנימין עלה ארצה בשנת תרס"ו והסתופף בצל אדמו"ר הזקן והיה מעלה תנועותיו. אדמו"ר הזקן חיבב אותו ופלא היא שפעם אמר עליו, כשקורים בתורה בפ' וירא את הכתוב "ואת מעכה", הוא נזכר בו! כי שם אמו הי' מעכה.

היה אומר פיוט האקדמות בעצרת לפני התיבה, והיה שר את הניגון הידוע על מזמור שיר ליום השבת שחיבר הר"ר יעקב המשורר מטעליחאן. גם הביא עמו מסטאלין ניגון וואלאכיל על דרור יקרא, ונקראת על שמו. בשנת תשע"א חידשו את הניגון והוציאו אותו מחדש.

בירושלים נהגו לשיר את הדרור בשבת שלפני היארצייט.

נפטר ביום שב"ק, ט"ז סיון שנת תרס"ט, ומנו"כ במרומי הר הזיתים ליד הרה"ג הרה"ח ר' ברוך מנדלבוים ז"ל הרב מטוראוו, ולימינו הרה"ח ר' יודא'לי מסטאלין ז"ל.

תנצב"ה

הרה"ח ר' שמעון בהרה"ח ר' אלכסנדר זושא ז"ל הויזמן, "ר' שמעון חברונער".

ר' שמעון נמנה בין שמונה הראשונים במנין הראשון של חסידי קארלין בירושלים (זה היה כאשר למד בישיבה בירושלים אחר הגיעו לעול המצוות). נולד בערך בשנת תרכ"ד ועלה לארה"ק עם אביו בשנת תרכ"ו. בראשונה כיתת רגליו ונסע להסתופף בצל הרה"ק האדמו"ר הצעיר בשנת תרל"ג לחג השבועות בסטאלין ונתקשר אליו מאד. בעת קבלת שלום מיד שאל אותו רבינו "וואו וועסטו זיין אויף ראש השנה??". (ולא הבין כוונתו עד שנסתלק בט"ו באב).

בערב חג השבועות אחר ספירת העומר, שמע כי רבינו מתכונן לדבר עם אנשי שלומו דא"ח כהכנה לקבלת התורה. נכנס גם הוא בין החסידים. והי' מספר כי היו לו שלש קושיות לשאול באיזה ענין ובאותה השיחה נתרצו לו בפעם אחת. וגם באמצע השיחה שאל רבינו את החסידים "קינדערלאך - וואו וועט איר זיין אויף ראש השנה?". גם אמר רבינו באותו מעמד "דער טאטע האט איבער גילאזט חיות אויף פופצין יאר".

אחר הסתלקות אדמוה"צ נתקשר אל הרה"צ מרן הפראנקפוטער ז"ל. ובראש השנה נזדמן לאיזה כפר. נסיעתו הראשונה אל מרן אור ישראל היתה בשנת תרמ"ב וגם השתתף בכלולתו שנערכה בעיר רחמיסטריבקה בשנת תרמ"ג בחודש אלול, שם השתתפו שלשה עשר מבני ארץ ישראל. אז ציוה עליו רבינו להתיישב בעיה"ק חברון ת"ו.

באלול שנת תרנ"ט נסע בפעם השלישית לסטאלין וכפעמיים הראשונים שהה שם שנתיים ובחזרתו יחד עם הרה"ח ר' אפרים סופר ז"ל הביאו עמהם 36 ניגונים ממינים שונים כי היה בעל מנגן נפלא ומלא ניגונים "כרימון".

בפעם הרביעית נסע לחג הפסח תרס"ח ורבינו ציוה עליו שיעזוב את ביתו לפני פורים (אולי מטעם בדיקת חמץ), וכן עשה ולקח עמו מגילה וקראה באניה וגם לקח חבית יין מיין ארץ ישראל עבור רבינו לחג הפסח. בדרך, מחמת טלטול הספינה, נתקלקל היין קצת, אולם כשטעם ממנה רבינו השביח בעצמו את היין והראה לכולם "סטאלירט"! שהה שם עד אחר חנוכה שנת תרס"ט.

בפעם החמישית נסע לפני חג הפסח שנת תרע"ג ושהה בסטאלין עד אחר הימים טובים שנת תרע'ד כי אז פקד רבינו על כל בני אר"י לשוב לבתיהם בטרם פרוס מלחמת העולם ואמר: עס שמעקט טומל בעולם.

הוא היה איש חסיד ומאנשי מעשה ירא שמים גדול ובעל אמונה פשוטה. רבינו הרה"צ ר' יוחנן זצ"ל הכיר אותו מימי ביקוריו בסטאלין ואמר על ר' שמעון במליצה: הגם שהיה קטן בקומה, אך היראת שמים שלו גדול ממנו. וסיפר רבינו כי בליל בדיקת חמץ מסרו לו חדר אחד בחצר בקודש בסטאלין לבדוק חמץ, והוא, מחמת פחד מגודל יראת שמים שלו, "האט על פארלוירן די פאנטאפל".

פשטותו ותמימותו הי' ניכר על פניו ועבד עבודת ה' בהצנע לכת. היה אומר בצחות: " כשמתחילים להתפלל לאט, כבר צריכים לעלות לסטאלין..." (כי זה נובע מישות ועצמיות).

היה חסיד קרליני מובהק ושמר את כל דרכי רבותינו ומנהגי סטאלין בדייקנות נפלאה, ורבינו הפ"פ אהב אותו מאד. בסטאלין היה שגור בפי החסידים את דברי רבינו שיש לא שני תכשיטים בשם שמעון, ר' שמעון (פרידמן) מחיפה ומשנהו ר' שמעון חברונער.

ביתו היתה פתוח לרווחה והחסידים כינו אל העלייה שהכין עבורם "ר' שמעון'ס מערה"...

בי"א סיון שנת תרע"ז לבש ר' שמעון בגדי שבת ונלב"ע.

מנו"כ בעיר האבות חברון ת"ו, סמוך ונראה למקום קברת הרבנית מנוחה רחל סלונים נ"ע. כיום אי אפשר לגשת שמה כי נמצא במגרש של הערבים. ומהחלקה של הרבנית הנ"ל אפשר לצפות מרחוק.

[בית החיים העתיק בעיה"ק חברון ת"ו]

זכותו יגן עלינו.

י"ד אייר

הרב חיים דב (בער) הכהן שוסטר ז"ל

י"ד אייר תש"ח הקדוש הרה"ח ר' מאיר שלמה ב"ר יהודה ליב ברנשטיין הי"ד ז"ל 

האברך המופלג, עובד ד' באמונה הרה"ח הקדוש רבי מאיר שלמה זצ"ל הי"ד נולד ביום כ"א טבת תרפ"ה, לאביו הרה"ח רבי בנימין יהודא לייב זצ"ל, בהרה"ג המפו' רבי פישל ברנשטיין זצ"ל הדיין המפו' בעיה"ק ירושלים ת"ו.‬ ‫בגיל כבן חמשה חדשים נתיתם רבי מאיר מאביו, ונתגדל ונתחנך בבית זקנו - בית שמגדלין בו תורה ויר"ש - רבי פישל דיין זצ"ל, כבר מימי ילדותו נראה עליו כי לגדלות שאיפתו, ועבודתו היה בלהב קודש, מקושר היה בכל נימי נפשו לרבו הק' האדמו"ר רבי יוחנן מסטאלין-קארלין זי"ע, עד שרבו העיד עליו "אז מאיר איז א יונגערמאן וואס מיט פופציג יאר צוריק, וואלט ער געווען א חידוש".‬ ‫עוד בהיותו ילד מסופר עליו - כי פעם בליל סדר הק' של פסח, נרדם ולא יכלו להעיר אותו משינתו, אז אמר סבו הגאון רבי פישל דיין זצ"ל להוריד לו את הכיפה, וכך עשו לו והתעורר מיד, לשאלת אחד מבניו מנין ידוע לך שיתעורר עי"ז, ענה שראה כמ"פ כשנופל לו הכיפה באמצע השינה מתעורר מיד להחזירו למקומו.‬ ‫כשהאדמו"ר רבי יוחנן מסטאלין-קארלין זי"ע הקים את החבורה הק' של הבחורים בירושלים, רק יחידים זכו להתקבל לחבורה קדושה זו, הם התפללו בנפרד (והיה נקרא "דאס בוקארעשטער שטיבל - אויף מאה שערים גאס) שאף אחד חוץ מבני חבורתם לא נתנו לו להתפלל אתם, אז העמיד האדמו"ר מקרלין זי"א את הבחור מאיר שיהיה להם אחראי וראש השטיבל, ופעם הרגיש כי בני החבורה מחכים עליו בתפלת שמו"ע, אמר להגבאי של החבורה שאם ימשיכו לחכות עליו אז יפסיק באמצע השמו"ע, לשאלת הגבאי עד כדי כך?, ענה להם רבי מאיר כן, על גאוה קטנה אפילו של רגע, כדאי להפסיק באמצע התפילה.‬ ‫אף מסופר כי פעם עבר האדמו"ר בעל בית ישראל מגור זי"ע בשעת תפילת מנחה ע"י השטיבל ושמע את תפלת אשרי, אמר להגבאי: ווען איך גיי נישט א טלית, וואלט איך זיך מיט זיי מיט געכאפט דאווינען - אבער יונגעלייט לאזטמען דאך נישט אריין.‬ ‫התקשרותו ואמונתו ברבו מקרלין זי"ע היה עד להפליא, ופעם כשנכנסו חבורת בחורים לקודש פנימה, ובקשו לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, ענה להם האדמו"ר - כך פשוט אתם רוצים לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, בואו אליו לפנות בוקר אחרי עמל ויגיעה בעבודה הק', אז אפשר לשמוע ולקבל דברי התעוררות, כולם הבינו שהאדמו"ר דוחה אותם בקל, אבל רבי מאיר הבין את הדברים פשוטים כמשמעותם, והתחיל להתכונן עם עבודה ויגיעה, ובשעה שלוש לפנות בוקר עומד רבי מאיר לבד ע"י דלת חדרו הק' של רבו ומחכה, וכשהאדמו"ר פותח דלת חדרו מצא רק את רבי מאיר עומד לבוד.‬ ‫בהזדמנות אחרת כשבקש רבי מאיר מבעל אכסניתו של האדמו"ר מקרלין זצ"ל - ה"ה הרה"ח רבי אפרים גוטליב ז"ל שימליץ לפני רבו שיקבל אותו ביחידות, לאחר כמה פעמים שדחה אותו אמר לו פעם - שייכנס מחר לפנות בקור, כמובן שרבי מאיר אחר הכנה רבה כדבעי עמד מוכן לפנות בוקר, אחרי חצי שעה שהתעכב בקודש פנימה, כשיצא ליווהו האדמו"ר זי"ע להדלת ואמר לרבי אפרים הנ"ל: - אפרים - מאיר רעדט! (כלומר שמדבר לענין).‬ ‫בשנת תש"ח נולד לו בנו יחידו הי"ו וקראו לו ע"ש אביו בנימין יהודא לייב, וכמובן שהודיע תיכף ומיד לרבו האדמו"ר מסטאלין-קרלין זי"ע, השיב לו האדמו"ר - "שיקרא את בנו שי' אלתר בנימין יהודא ליב - השם הראשון יהיה תמיד אלתר" עכ"ל.‬ ‫פעם ישב האדמו"ר מקרלין זצ"ל בשלחנו הק' בתוך השיחים ואמר - צריכים לדעת שרבי צריכים בעיקר לאחר מאה ועשרים, והפך האדמו"ר את עצמו לצד רבי מאיר ואמר לו: מאיר דו הערסט, זאלסט גידענקן, און דאס פארשרייבן, - א רבין דארף מען דעם עיקר אויף יענער וועלט".‬ ‫רבי מאיר היה רושם במחברות שיחות וסיפורי אדמור"י קרלין וחסידים, ובעיקר מה ששמע מפי החסיד המפו' מנקיי הדעת שבירושלים הרה"ח רבי חיים מנדל קוסטרומצקי זצ"ל הי"ד, ומאות רבות של דפים גדושים באמרות וסיפורים נשארו ממנו בכתב"י.‬ ‫ביום י"ד אייר - פסח שני - תש"ח כשחזר רבי מאיר מתפלתו עם טו"ת בידו, כשהוא לבוש בבגדיו המיוחדים לתפילה, פגע בו פגז באמצע הרחוב ונהרג עקה"ש, כשהוא רק כבן כ"ג שנה, כשנה אחר חתונתו, והשאיר אחריו בנו יחדו הי"ו - שהיה אז רק כבן חודשיים.‬ ‫כשנודע להאדמו"ר בעל "בית ישראל" מגור זי"ע על הריגתו ע"י הרוצחים הערבים ימ"ש, היה מאוד מזועזע מזה, וכששאלו למה הוא כ"כ מרוגש ובצער? ענה: "לא הכרתם אותו". רבי מאיר הי"ד היה מיודד מאוד עם כ"ק האדמו"ר בעל בית ישראל מגור זי"ע, ושוחחו שעות רבות בתורה ועבודת ה', כשהאדמו"ר בעל "בית ישראל" זי"ע היה בא לכותל המערבי, היה רבי מאיר הי"ד מלווה אותו לתחנת האוטובוסים, וכך עמוד ודברו הרבה זמן עד שכמה אוטובוסים הספיקו לחלוף על פני התחנה.‬ ‫כשבנו של רבי מאיר הי"ד - להבלחט"א הרה"ח רבי אלתר בנימין יהודא לייב שליט"א הגיע לעול המצוות בשנת תשכ"א, נכנס עם דוד לקודש פנימה, לקבל את ברכתו הק' של האדמו"ר בעל "בית ישראל" זי"ע ודודו התחיל להציג אותו בפניו, ענה ה"בית ישראל" זי"ע מיד - "איך ווייס, איך ווייס אלץ", - והמשיך בהתרגשות: "דער טאטע זאל זיין א מליץ יושר" - עכלה"ק יהא זכרו ברוך.

ט"ו אייר, תש"ח הרה"ג והחסיד המפורסם ר' חיים מנדל בהרה"ח ר' אהרן יוסף קוסטרומצקי זצ"ל.